החלטה בתיק רע"צ 34651-08-10

1.      לפניי ערעור ולחילופין בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' הרשם שחר קטוביץ בלישכת ההוצאה לפועל מיום 1.7.10, לפיה נדחתה בקשת המערערים לעכב או לבטל הליכי מימוש משכון הרשום על זכויותיה החוזיות של החייבת, לטובת המשיב 1 וכן על החלטה נוספת מיום 8.7.10 לפיה ניתן צו פינוי כנגד המערערים מדירתם, בתיק הוצל"פ 03-16465-08-7.

2.      לטענת המערערים, אין המשיבים 1 ו-2 רשאים לממש את המשכון על זכויותיה החוזיות של החייבת, בפינויים מדירתם בהעדר כל זכות חוקית לכך בהתאם למעמדה של הזכות על פי הפסיקה. סמכותו של המשיב 2 בתפקידו ככונס נכסים, אינה חלה על זכות הבעלות שלהם בדירתם כי אם על זכויות אובליגטוריות של החייבת בלבד. 

3.      המשיבים 1 ו-2 (להלן-"המשיבים"), ביקשו לדחות את הערעור הואיל ובדיון ביום 22.8.2010 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה תנאי לעיכוב ביצוע של הודעת הפינוי מותנה בתשלום של המערערים למשיב 1 בסך של 10,000 ש"ח עד ליום 1.9.2010 ותשלום בסך של 5,000 ש"ח עד ליום 1.10.2010. עוד הוסכם, כי אי עמידה בתנאים בביצוע התשלום במלואו ובמועדו לפי ההסכמות לעיל, יפקע עיכוב הביצוע של צו הפינוי. המערערים, לא עמדו בתנאים שנקבעו בהחלטה ולפיכך, אין מניעה מהמשך מימוש ההליכים כנגדם לרבות פינוי המערערים מדירתם. בנסיבות אלו, הבקשה חסרת כל משמעות בהיעדר עיכוב או דחייה של צו הפינוי , בפרט לאחר שניתנה החלטה ע"י כב' השופט ד' מינץ ברע"א 9654/11/10 לפיו לא עוכב הצו.  

4.      בישיבה מיום 23.8.10 ניתן תוקף של החלטה להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדבר ביצוע התשלומים, במועדים ובסכומים שפורטו בסעיף 3 לעיל. נוסף על כן, הוסכם כי ככל שלא ישולם אחד התשלומים במועדו ובמלואו, תעמוד למשיבים הזכות להביא לפינוי הדירה מבלי לשלוח התראה והודעת פינוי נוספת למערערים.

5.      אין חולק כי עד ליום 1.9.2010 לא שילמו המערערים, את מלוא הסכום הנדרש בסך 10,000 ש"ח, כי אם את חלקו בלבד. בנסיבות אלו, בקשו המערערים בבקשתם מיום 5.9.2010 לדחות את מועד התשלום הראשון עד ליום 7.9.2010. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 7.9.2010 הואיל וצו המניעה הזמני פקע בהתאם להחלטה לפיה ניתן תוקף להסכמות בין הצדדים. בהודעה מיום 13.9.2010 הודיעו המערערים כי הם השלימו את מלוא התשלום הראשון לסך של 10,000 ש"ח ולפיכך, בקשו להאריך בדיעבד את מועד התשלום הראשון. בהחלטתי מיום 20.9.2010 דחיתי את הבקשה הנוספת מחמת היעדר סמכות ליתן ארכה בדיעבד לאחר חלוף המועד לביצועי התשלומים  ובסטייה מההחלטה שניתנה על פי הסכמות הצדדים.   

6.      ביום 16.9.2010 הגישו המשיבים בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור על החלטתו של כב' הרשם הואיל והמערערים, הפרו את ההסכמות וצו הפינוי הזמני פקע כבר ביום 1.9.2010 והדיון בבקשה, היה לדיון תיאורטי. כמו כן משלא הופקד עירבון, נדחתה בקשת המערערים לדחיית מועד הפינוי במסגרת רע"א 9654/11/10. 

7.      המערערים, הגישו את תגובתם לבקשה לדחיית הערעור מחמת אי בצוע התשלומים במועד, לאחר שניתנה להם ארכה עד ליום 3.11.2010 וטענו כי הם הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ברע"א 9654/11/10 על ההחלטה לדחיית הבקשה להארכת המועד לביצוע התשלומים. בנוסף טענו המערערים, כי הם דאגו להפקדת שני התשלומים כדלהלן: סך של 5,000 ש"ח ביום 1.9.2010, סך נוסף של 5,000 ש"ח ביום 7.9.2010 וכן סך של  5,000 ש"ח ביום 12.10.10. 

8.      לגופו של ערעור טענו המערערים כי שגה כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו הואיל ואין  למשיב 1 כל משכנתא או שעבוד לטובתו על דירת המגורים שלהם כי אם משכון על זכויות אובליגטוריות של החייבת, להחזר ההלוואה. זכותו של המשיב 1 , כפופה לכך שעסקת המכר תושלם. משלא הושלמה עסקת המכר והדירה, נותרה בבעלותם ובחזקתם של המערערים ובהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן , בנק פועלים למשכנתאות (להלן- "הלכת שטיינמץ"), טוענים המערערים כי טעה כב' הרשם בהחלטתו לפיה ניתנה רשות למשיבים, למכור את הדירה. מאחר והדירה לא מושכנה לטובת המשיב 1 ניתן ללמוד שהמערערים, לא הסכימו לוותר על זכותם לדיירות מוגנת או לסידור חלוף עם פינויים מהדירה. במישור הדיוני טענו המערערים כי הם אינם ה"חייבים" בתיק המימוש ולפיכך, לא הומצאה להם כל אזהרה ולא ניתנו להם הזכויות הקוגנטיות המוענקות לחייב הממשכן את דירת מגוריו. גם לפיכך, אין לקפח את זכותם בפינויים מהדירה.

9.      לעניין ברע"א 9654-11-10 לעיכוב הפינוי, ניתנה החלטה ביום 5.1.2011 ע"י כב' השופט מינץ לפיה נדחתה הבקשה הואיל ולא הופקד עירבון כמתחייב על פי החלטתו מיום 30.11.2010, כתנאי לדיון בבקשה לרשות ערעור גופה.  

10.  בנסיבות שנוצרו, אין מנוס מדחיית הבקשה למתן רשות ערעור לאור המחדל מצד המערערים באי עמידה בהסדר הדיוני, אשר בו היה תלוי הסעד של עיכוב פינוי הדירה. עסקינן, במעשה עשוי שכן, צו הפינוי נכנס לתוקפו, ללא זכות להתראה נוספת ובהיעדר הודעה על הסכמות בין בעלי הדין כאמור בהסדר הדיוני שהוצג בפניי ע"י הצדדים בדיון ואושר במעמדם, ביום 23.8.10. כפי שנקבע בע"א הרב דניאל ביטון נ ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ,פורסם בנבו, ניתן ביום 6.10.08 : "אין מנוס מהמסקנה , כי בנסיבות שנוצרו מאז ניתנה ההחלטה הראשונה- וההליכים השונים בעקבותיה- הגיעו הדברים לכלל "מעשה עשוי" ההופך את הערעור שבפנינו לאקדמי ולתיאורטי לחלוטין...בנסיבות אלה, אפילו היו מתקבלות טענות הערעור לגופה ולנימוקיה של ההחלטה הראשונה, לא היו המערערים יכולים להשיג את הסעד אותו תבעו מהמשיבים 1-3 , דהיינו צו מניעה שיאסור על ביטול המשכנתא.זאת מן הטעם הפשוט שהמשכנתא בוטלה ונמחקה זה מכבר..." (ראה גם רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5)481, 489-488).

11.   לאחר שבחנתי את הסעד נשוא בקשת רשות הערעור, שתכליתו לבטל את צו הפינוי של הדירה ומאחר שעיכוב הפינוי פקע בהתאם להסדר הדיוני ומבלי שניתנה החלטה להארכת המועד לפקיעת הסעד הזמני ע"י בית המשפט המחוזי, דין בקשת רשות הערעור להידחות. הדיון בבקשה הפך לדיון תיאורטי בהיעדר יכולת מצד המערערים לבטל את צו הפינוי אם יזכו בערעור לאחר שכבר פקעה ההחלטה לעיכוב ביצוע הצו.  אין לדון בסוגיות משפטיות, חשובות ככל שתהיינה, היכן שהסעד שיינתן על פיהן אם תתקבלנה טענותיו של המערער בעניינינו, לא ניתן יהיה לממשו. 

12.  בקביעתי זו אין כדי לגרוע מזכותם של המערערים לנקיטת הליכים בנוגע לתוקפו של הסכם המכר של הדירה בינם ובין בתם - החייבת ובחינת זכויותיהם ביריבות עם המשיבים, בהתאם להכרעה בתובענה, ככל שתוגש.   

13.  לפיכך, דין הבקשה למתן רשות לערער, להידחות. 

14.  בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום,  ט'  אייר תשע"א, 13 מאי  2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: